מקום על האדמה

  המציאות עולה על כל דמיון היה אבא שלי חוזר ואומר. מי היה מאמין שנעבור כזה גהנום. למרות שאני בוכה כבר מיום שלישי שעבר כמעט

  ההריון הראשון שלי הסתיים בשבוע תשע. הייתי בת עשרים ותשע. עופר ואני היינו ביחד כבר מיליון שנים ואמרנו לעצמינו יאללה נקפוץ למים. לא חשבתי

לפני שבוע התכוננתי לצאת למפגש עם הרבה אנשים והתבוננתי במראה. עשיתי את התסרוקת שבזמן האחרון אני עושה ורציתי לראות מה קורה מאחור. הבאתי מראה קטנה

חמש שנים עבדתי כמיילדת בחדר לידה בבית חולים לניאדו. הרבה פעמים אחרי לידות הייתי שומעת אנשים מברכים את ברכת "שהחיינו". קל לנו להודות על הקיים

בסוף השבוע השתתפתי בסמינר ייחודי* שהשאיר אותי בלי מילים. הרגשתי שאני עוברת משהו לא מובן כבר כמה ימים קודם לכן. הגוף ביטא את זה ב"משהו

אתמול בבוקר קמתי עם קול טורדני בראש. הוא היה עקבי וברור, נחוש והחלטי. למי בכלל את כותבת? מי כבר יקרא את הבלוג שלך? נעתי על

ההתרגשות מהחזרה לכתיבת הבלוג מלווה אותי. השבוע התחלתי לחפש מיקרופון שיתאים לצרכים שלי. אני רוצה להקליט כל פרק חדש שיצא. עפרית העבירה לי פודקסט שמתאר

חלק א חלק ב 1. היום ישבתי עם יעל ספקטור ריין חברתי והשותפה שלי להעברת הידע בקורסים של "איושה". זוהי לנו כבר שנה שלישית שבה

לא תמיד אהבתי לקרוא. על לכתוב לא היה מה לדבר. בכתה ז' בשיעור ספרות התאהבתי לראשונה, בשני סיפורים קצרים שהיוו עבורי קצה חוט לעולם מקביל.